באמצע הדרך או בנקודות מסוימות בחיים, חייב כל אדם להסתכל על העולם בחשדנות, אולי אפילו בפרספקטיבה אחרת. אין דרך יותר טובה לטעמי מטיולי ג'יפים אתגרים בכדי לבחון איפה מקומך בחברה, היכן אתה משתלב הכי טוב, ואפילו לעשות חשבון נפש קטן. רוצים להצטרף לטיול?
אחת החוויות אותם אזכור לכל ימיי חיי היא טיול הג'יפים שעשינו עם סיום לימודי בבית הספר התיכון.
אני זוכר את זה כאילו הדבר היה אתמול, אפילו שחלפו מאז כבר עשרים שנה...
היה זה יום קיץ שרבי בזמן שארבעת הג'יפים שלנו טיפסו לעיתם על הגבעה התלולה והגיעו לראשה, מכאן, אמר המדריך, יצא טיול הג'יפים שלנו, מאזור הערבה הדרומית בדרך תוואי חוצה ישראל לעבר החרמון הרחוק. אין ספק שבזמנו, נראה הדבר כעניין של מה בכך, חצי יום ולא יותר. מה גדולה הייתה ההפתעה, כי המסע הזה ארך 3 ימים.
יצאנו קבוצת מטיילים מאזור קיבוץ גרופית אשר ממוקם כ45 קילומטרים מאילת, הקיבוץ ממוקם על ראשה של גבעה יפיפייה בצידו השמאלי של הכביש, למרגלותיו הגבול עם ירדן והדיונות הגדולות של הדרום הפרוע. יצאנו בדהרה לכיוון צפון, חולפים על פני הדיונות, ספק מרחפים מעליהן ספק שוקעים בהן, נהנים מכל רגע.
חלקו השני של טיולי ג'יפים היה במעבר דרך ים המלח וישובי הספר במועצה האזורית תמר, עצירה למנוחה מתחת למצדה, ארוחת בוקר מאוחרת, תוך מבט נוגע לכיוון ים המלח והמצוק הגדול שנשקף אלינו ממעל השיגו אותנו לחשוב כי, טוב יהיה לנו אם נתמקד בחלק זה של הארץ ולא נתפזר יותר.
נפלה החלטה וטיול הג'יפים קיבל תפנית, לא עוד חוצה ישראל, עכשיו עושים חוצה דרום הארץ.
נכנסנו לתוואי נחל צין והתחלנו בנסיעה לאורכו, האבנים, הבולדרים ודוושת הגז שיוו למסע שאחרי ארוחת הבוקר הרגשה של גיבוש בין כל איברי הגוף. לאחר שעות ארוכות של נסיעה, עצרנו לארוחת ערב וצהריים משותפות, איכשהו מבלי שהרגשתי, כבר היינו תחת גשר צאלים...
לילה ירד עלינו, התכסינו בשמיכות הצמר סביב המדורה בפארק אשכול, נהנים ממראה ארצנו, מטוב ליבה ומשפע ההיצע, חושבים לעצמנו על מה שעברנו ביומו הראשון של טיול הג'יפים שלנו ומה שעוד נעבור בימים הקרובים, השדות, החולות ומה שבין, על הגיבוש שעברנו והלכלוך שהצטבר על גופנו. רעד קל עבר על שרירי עת התמתחתי בהנאה, חושב, מה צופן המחר?
ורק התנים והשועלים המייללים ברקע עוד מעזים לחשוב על דברים שברומו של עולם... שקט ישנים.
|
